<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יהושע בריה דרב אידי</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גרסינן בפרק ראשון דשבת ובפרק ראשון דמסכת תענית, רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי עבדו ליה עגלא תלתא, אמרו ליה לטעום מר מידי. אמר להו בתעניתא יתיבנא. אמרו ליה לוזיף מר ולפרע דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע. אמר להו בתענית חלום יתיבנא דאמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום, ואמר רב יוסף ואפילו בשבת. ושמעתי הא דאפילו בשבת, מפני (שביטל) [שהעונג] שהיה לו לנהוג בשבת צער הוא לו אם יקיים. דכיון דיודע שיפה התענית לחלום בו ביום, יותר מצטער כשיאכל וידאוג על קיום החלום מצער התענית. נמצא שהתענית הוא [לו] לעונג שבת, כדי לבטל החלום הקשה. מיהו אעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו [דין] עונג שבת אם לא יתענה ביום ראשון, כדאמרינן פרק אין עומדין בברכות [ל"א ע"ב], מאי תקנתיה ליתיב תעניתא לתעניתא.
ונראה לי אני הסודר דדוקא בשבת, אבל [לא] בהני יומי דבעינן "לכם" וצריך לאכול ולשתות מפני חיבת וחובות היום שאסור להתענות בו ביום תענית חלום. דהכי גרסינן בפרק אלו (הדברים) [דברים] במסכת פסחים [ס"ח ע"ב], מר בריה דרבנא כולה שתא יתיב בתעניתא. ומשמע אפילו שבתות וימים טובים לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי. עצרת יום שניתנה בו תורה. וכתיב לכו לחמו בלחמי [ושתו ביין מסכתי]. וכן [כתיב] [שמות י"ח] ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני השם כשקיבל עליו את עול התורה. פוריא מעיקרא הכי איתקין ימי משתה ושמחה. וכתיב [אסתר ט'] והימים האלה נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאת מגילה ונעשים זה מאכל ומשתה. ומעלי דיום כיפורא דכל האוכל ושותה בתשעה כאילו התענה תשיעי ועשירי.
ועצרת צריך לקיים סעודת היום ביום, והיא המצוה מן המובחר, חדא דכבוד היום קודם לכבוד הלילה [פסחים ק"ה ע"א] בכל שבת וימים [טובים]. מיהו עצרת עדיף משום דלא ניתנה התורה בלילה, לא מראש בסתר דברתי, אלא ביום [כדכתיב [שמות י"ט]] ויהי ביום השלישי [בהיות הבקר]. ופורים נמי משום פרסומי ניסא [דהא] אמר רבא [מגילה י' ע"ב] סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא. והעיקר צריך לפרש [ונעשים] בשילוח מנות והרבות טובה כ[מתנות לאביונים] ומיני מאכל, וזהו ביום. וכן ערב יום הכיפורים אם יאכל בלילה ולא ביום הרי זה עינוי גמור. אבל יום טוב של חג המצות עיקר המצוה בלילה, אכילת פסח מצה ומרור וארבעה כוסות, ושמחת היום אין בו פירסום כולי האי לעיקר הנס. וכן ישיבת סוכה, כי אסור לישן חוץ לסוכה כשאין מצטער מחמת סוכה כמו אכילה, ומצותה בלילות כמו בימים [סוכה מ"ג ע"א]. הילכך היה מיקל מר בריה דרבינא לישב בתענית כל ימות השנה לבר מאילו.
ונראה עוד אע"פ שכתוב בשבת [ישעי' נ"ח] וקראת לשבת עונג שמחה ממש אין כתובה בה. אבל כל המועדים כתיב בהו [דברים ט"ז] ושמחת בחגך. (הרי) [תדע שהרי] שבת עולה ואינה מפסקת אבל מועדים מפסיקין [מו"ק י"ט ע"א]. הילכך נראה דאסור להתענות בכל המועדים אפילו בתענית חלום. והא דאמר רבה התם באלו דברים [פסחים ס"ח ע"ב], הכל מודים בשבת דבעינן לכם, אלמא חשיבא מיום טוב דפסח. ודאי לענין לימוד תורה מוטב שיקיים עונג שבת ממה שישב כל היום ללמוד. דתלמוד תורה לרבי אליעזר ביום טוב שאינו עצרת עדיף מאכילה אם התחיל בלימוד. ואם התחיל באכילה אם רוצה יאריך על שולחנו כל היום דכתיב או כולו לה' או כולו לכם כמו שכתבתי בסדר רב חייא בר אשי דהא דאמרינן דקסבר רבי אליעזר סעודת יום טוב רשות [אינו] ממש אלא לענין זה שאם התחיל בדרשה אין צריך להפסיק. מיהו חייב לאכול בהן בין בשבתות בין בימים טובים, כדאיתא בפרק שלשה שאכלו [ברכות מ"ט ע"ב] אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל וכו'. הילכך נראה לי דכל ימים טובים אסור להתענות [בהם] אפילו תענית חלום [חוץ] מן השבתות. (וטעמא) [ותדע] דמר בריה דרבנא דהוה יתיב בתעניתא כולה שתא.
תימה על לוה אדם תעניתו ופורע וכו', נראה לומר שקיבל סתם ולא ייחד לו את היום כשנדר, אבל אם פירש ואמר הריני בתענית ביום פלוני אינו לוה ופורע, שהרי אותו היום קבל ולא שאר ימים. ועיין למעלה בסדר אשיאן ובסדר מר בריה רבנא לפנינו.
